מרים משב
מבט פיסולי
באמנות
דרך יצירותיה מרים פותחת צוהר קטן, שמאפשר לצופה הצצה נדירה אל עולמה הפנימי, משתפת אותנו בהתלבתויות וגורמת לנו להתרגש יחד איתה.
היא "צדה" בעדשת המצלמה את "קורבנה", תופסת במעופן, ממחישה את יחודו וממשיכה הלאה לעבר התנועה הווירטואוזית הבאה.
בכך היא מנציחה את תשוקתו בעדשה רחבה ומנסה לחוש את תחושותיו. לחיות את חלומו.
הפסל סולומון לבייב
מרים משב
ביום בו פרשתי מתחום ההוראה נברתי במחשבות לב ומצאתי שאת ילדותי ללא דופי אהבתי עד כלות. נולדתי בחיפה וגדלתי בבת גלים דור שני ליהדות סלוניקי.
כמו יצירה מסע אישי. בילדותי מקשקשת בכבישים ובמדרכות באמצעות בדלי גירי צבע שאימצתי מבית הספר.
רקדתי בלט קלאסי עד בגרותי. חינכתי אמנות בבית הספר הריאלי כעשור. המשכתי בארגון נכי צה"ל שיקום יום. היום מתנדבת בתא גמלאי הסתדרות בכרמיאל. חברה בעמותת אומני כרמיאל וממשיכה ליצור בסטודיו האישי לצד ובצד משפחה רחבה ואהובה.
כמו שנאמר יש מיתוס ידוע אצל אפלטון. שהאלים מלמעלה מחלקים לכל אדם בלידתו .לא נפש שלמה אלא חצויה וכדי שנבין למה הכוונה אסביר שבדרך החיפושים למען השלמת הנפש ,יוצר האדם את השירה, המוסיקה, הפיסול והציור, הטוב והיפה -בקיצור את כל תרבות הרוח.
אוסיף ציטוט "כשנשאל האומן מרדכי ארדון איזה ציור אהוב עליך ביותר? ענה: הציור שאצייר מחר."